מי אני

בשנת 1972 נתקלתי בפרסום האגודה הבינלאומית למדיטציה בישראל שעסק בפירות התרגול ובאפשרות להתנסות במצבי תודעה גבוהים. זמן מה אחר כך נרשמתי לסדנה ומצאתי מורה, נער בגילי שהחל לתרגל מדיטציה חצי שנה קודם לכן. במהלך ששת החודשים הבאים תרגלתי מדיטציה על בסיס יומי. שינוי המבט מהחוץ אל הפנים, השקט, המודעות לנשימה והראייה הפנימית שהתפתחה בי, אלה הותירו בי את חותמם. אולם אותם מצבי תודעה גבוהים ועמם תכלית המדיטציה – זו שמעבר לשלווה היחסית שחשתי בזמן התרגול – נותרו עבורי חידתיים.

העניין בדרכים רוחניות המשיך גם בתקופת השירות הצבאי כנווט בחיל האוויר, כאשר התעמקתי ברעיונות הזֵן בודהיזם ובספריו של קרלוס קסטניידה שזכו אז לפופולריות רבה. בתקופה זו התעורר בי עניין גם בתחומים טכנולוגיים הנוגעים לחיקוי מנגנונים של התפיסה האנושית וליישומם במערכות נשק מונחה. השתכנעתי באפשרות קיומה של התנסות אחרת בחיים, אולם הבנתי שמימושה מחייב תרגול לאורך שנים, תוך הנחייתו של מקור (מורה) מוסמך שהלך לפניך בדרך.

בשנת 1983, לאחר שחרורי מצה"ל, יצאתי לטיול הגדול שלי בארצות אסיה. הצטרפתי לקורס ויפאסנה, במסורת התהרוואדה במשך כשבועיים, במנזר יער בתאילנד. בזמנו ניתן הקורס לכ-15 משתתפים, פעם בשנה, במבדד יער על האי קוסמויי. ראש המנזר Buddhadasa Bhikkhu הנחה את הקורס ישירות, בסיוע ארבעה נזירים מערביים ומתנדבים מקומיים. בשיחות הדהרמה שולבו הרצאות מוקלטות של Jiddu Krishnamurti, ואת הנחיות התרגול מסרו ישירות ראש המנזר והנזירים. הניסיון הזה הותיר בי חותם משנה חיים. בעקבותיו התבססה בי הבנה שיש ידע שראוי ללמוד אותו, ושתובנות וחוויות מדיטטיביות מחלחלות אל החיים ומשפיעות על האישיות.

בסוף שנת 1983 חזרתי לארץ כדי לבנות את חיי. שילבתי לימודי פיזיקה והנדסה בהקמת משפחה, שירות מילואים פעיל ועבודה. במקביל המשכתי בתרגול, בקריאה ובלימוד עצמי. זן בודהיזם, אדוויטה, סטואה והדרך הרביעית של גורדייף מילאו את זמני לצד תחומים מעשיים ותיאורטיים הנוגעים למדע, טכנולוגיה והנדסה, כמו גם רשתות עצביות ותודעה שבהם התחלתי להתעניין.

באמצע שנות הארבעים שלי הרגשתי שאני בשל להתנסות נוספת, וגמלה בי ההחלטה לחפש מורה וקבוצת תרגול. לאחר סדרת מפגשים ותקופה שארכה כשנה, פגשתי באמצע שנות ה-2000 את ד"ר אילן עמית והצטרפתי לקבוצה שהקים והנחה. בתום שנים של התנסות בקבוצות של גורדייף שהיה שותף מוביל בהקמתן בישראל, גיבש עמית גישה אקלקטית, לא דוֹגמתית, לעבודה פנימית. הקבוצה פעלה במשך כעשור, עד שפוזרה בשנת 2010. שנה לאחר מכן הצטרפתי לקבוצה אחרת, שהעבודה הפנימית היא המכנה המשותף של חבריה. קבוצה זו פועלת עד היום, ללא מורה או תכנים קבועים, וכיווני הפעולה של חבריה אינם אחידים. במקביל להשתתפותי בקבוצות אלה וכנדבך בעבודה הפנימית התחלתי ללמוד ולתרגל יוגה כדרך חיים, ואני מתמסר לה עד היום. מהות התרגול שלי בפרק חיים זה, של כעשרים שנה, היא להיות נוכח בחיים מתוך כוונה מתמשכת לעבֵּד רשמים באופן מציאותי, תוך טיפוח חופש נפשי ושקט מנטלי.

בשנת 2012 התעורר בי צורך לנסח מנקודת מבט אובייקטיבית ככל שביכולתי, את מה שמניע את חייו של האדם. בשנת 2018 נרתמתי לסיכום הכתיבה ולעריכת חיבור זה, המושפע מדרך כתיבתן של סוטרות, מן הטרקטטוס של ויטגנשטיין ומאופן הביטוי שלי בהנדסת מערכות, לצד ניסיון צנוע להנגיש את החומר לקורא מיטיב הלכת. לצורך זה נדרשה עבודת עריכה שעליה שלוחה תודה מיוחדת לחברים שהעירו, ובמיוחד לעורכת תמר נהרי.